חרדה ודיכאון

• פגיעה בתפקוד:
  התסמינים גורמים למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד היומיומי בתחומי החיים השונים (עבודה, לימודים, חיי חברה).
• הערות חשובות:
  • התסמינים אינם תוצאה של מצב רפואי אחר או שימוש בחומרים פסיכואקטיביים.
  • אם קיימת היסטוריה של מאניה או היפומאניה, האבחנה הנכונה היא הפרעה דו-קוטבית.

2. דיסתימיה (Persistent Depressive Disorder – PDD)

• משך הזמן:
  לפחות שנתיים במבוגרים (שנה אחת בילדים ובני נוער).
• תסמינים מרכזיים:
  דיכאון כרוני ומתמשך, פחות חמור בעוצמתו מהפרעה דיכאונית מאג'ורית, אך בעל השפעה מצטברת על איכות החיים ומתאפיין במצב רוח ירוד לאורך זמן.
• קריטריונים לאבחון:
  • מצב רוח ירוד ברוב שעות היום, ברוב הימים, במשך לפחות שנתיים (או שנה בילדים ומתבגרים).
  במהלך התקופה, הופעה של לפחות שניים מהתסמינים הבאים:
  • שינוי בתיאבון (ירידה או עלייה).
  • הפרעות שינה (נדודי שינה או שינה מרובה).
  • עייפות או חוסר אנרגיה.
  • הערכה עצמית נמוכה.
  • קושי בריכוז או קשיי קבלת החלטות.
  • תחושת חוסר תקווה.
  • רציפות התסמינים – במהלך התקופה לא הייתה הפוגה של יותר מחודשיים ללא תסמינים.

דיסתימיה עשויה להתקיים במקביל לאפיזודות של דיכאון מאג'ורי (מצב המכונה ״דיכאון כפול״). הטיפול משלב לרוב פסיכותרפיה (כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי) וטיפול תרופתי (לרוב נוגדי דיכאון ממשפחת ה-SSRI) לצורך הקלה בתסמינים ושיפור איכות החיים.

3. הפרעה דיספורית קדם-וסתית (Premenstrual Dysphoric Disorder – PMDD)

• משך הזמן:
  מופיעה כשבוע לפני הווסת, עם הקלה או היעלמות של התסמינים זמן קצר לאחר תחילת המחזור.
• תסמינים מרכזיים:
  שינויי מצב רוח קיצוניים, מתח נפשי ותסמינים פיזיים הגורמים למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד היומיומי.
• קריטריונים לאבחון:
  אבחון PMDD מצריך לפחות חמישה תסמינים, מתוכם לפחות אחד רגשי:

  תסמינים רגשיים:
  • מצבי רוח משתנים (למשל, תחושת עצב פתאומית או רגישות לדחייה).
  • עצבנות או כעס מתמשך, ולעיתים עימותים בינאישיים.
  • תחושת דכדוך, ייאוש או מחשבות של חוסר ערך.
  • חרדה, מתח או תחושת עצבנות מוגברת.

  תסמינים נוספים (עד להשלמת חמישה תסמינים בסך הכול):
  • ירידה בעניין בפעילויות יומיומיות.
  • קושי בריכוז.
  • עייפות או חוסר אנרגיה.
  • שינויי תיאבון (כולל תשוקה למזון מסוים או אכילת יתר).
  • הפרעות שינה (נדודי שינה או שינה מוגברת).
  • תחושת הצפה או חוסר שליטה.
  • תסמינים פיזיים (כגון רגישות בשדיים, כאבי ראש, נפיחות או עלייה במשקל).

PMDD היא הפרעה רפואית מוכרת הניתנת לטיפול באמצעות שינויי אורח חיים, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, תרופות נוגדות דיכאון ולעיתים טיפול הורמונלי. אבחון נכון חשוב להבחנה בין PMDD לבין תסמונת קדם-וסתית (PMS) קלה יותר.

4. דיכאון לאחר לידה (Postpartum Depression – PPD)

• משך הזמן:
  מופיע לרוב בתוך ארבעה שבועות מהלידה, אך עשוי להתפתח במהלך ההיריון או להימשך חודשים לאחר הלידה.
• תסמינים מרכזיים:
  עצבות עמוקה, עייפות קיצונית, חוסר עניין או קושי בטיפול בתינוק, רגשות אשמה קשים, חרדה מוגברת, ירידה באנרגיה ולעיתים מחשבות אובדניות או מחשבות על פגיעה בתינוק.
• קריטריונים לאבחון:
  • הופעת תסמינים של דיכאון מאג'ורי במהלך ההיריון או בתוך ארבעה שבועות מהלידה, הנמשכים לפחות שבועיים.
  • ירידה משמעותית במצב הרוח או אובדן עניין והנאה מפעילויות יומיומיות.
  • הפרעות שינה (שאינן קשורות לטיפול בתינוק) ושינויים בתיאבון.
  • תחושות חוסר ערך, אשמה קיצונית או ספק ביכולת לטפל בתינוק.
  • קשיים ביצירת חיבור רגשי עם התינוק, הימנעות מטיפול בו או תחושת ניתוק.
  • במקרים חמורים – מחשבות אובדניות, מחשבות לפגוע בתינוק, או פסיכוזה לאחר לידה (מצב חירום פסיכיאטרי הדורש טיפול מיידי).
  דיכאון לאחר לידה הוא מצב רפואי רציני, אך ניתן לטפל בו בהצלחה באמצעות טיפול פסיכולוגי, תרופתי או שילוב של שניהם. זיהוי מוקדם ומתן תמיכה מקצועית הם קריטיים לשיפור מצבה של האם ולרווחת התינוק.

5. דיכאון דו-קוטבי (Bipolar Depression)

• משך הזמן:
  האפיזודה הדיכאונית עשויה להימשך שבועות ואף חודשים, ולעיתים קרובות היא חמורה וממושכת יותר מהאפיזודה המאנית או ההיפומאנית.
• תסמינים מרכזיים:
  תסמינים דיכאוניים עמוקים הכוללים עייפות, תחושת חוסר תקווה, קשיי ריכוז ומחשבות אובדניות. תסמינים אלו מופיעים לסירוגין עם אפיזודות של מאניה או היפומאניה, המאופיינות ברמות אנרגיה גבוהות, חוסר צורך בשינה, אימפולסיביות ותחושת אופוריה. דיכאון דו-קוטבי נוטה להיות עמיד יותר לטיפול ועשוי להיות עמוק ומורכב יותר מדיכאון חד-קוטבי.
• קריטריונים לאבחון:
  • עמידה בקריטריונים של דיכאון מאג'ורי, כולל ירידה במצב הרוח, עייפות, אובדן עניין או הנאה, הפרעות שינה, שינויים בתיאבון, ותחושת חוסר ערך או אשמה.
  • היסטוריה של לפחות אפיזודה אחת של מאניה או היפומאניה, המתבטאת במצב רוח מרומם או עצבני במיוחד, רמות אנרגיה גבוהות, דיבור מהיר, אימפולסיביות, וחוסר צורך בשינה.
  • תנודות קיצוניות במצב הרוח, לעיתים ללא גורם חיצוני ברור, הנעות בין דיכאון עמוק למאניה או היפומאניה.